ENGLISH

ביישנות? ממה אנו מתביישים?

אין לנו ממה להתבייש, הכל מת וקם לתחייה מחדש. אין דבר פרט לאהבה, מי שמתבייש – מדמיין. אף אחד לא דן אותנו. ואיך שאתה שופט אחרים כך ישפטו אותך. זו מידה כנגד מידה. וכך אנו מענישים את עצמינו, כי אנו שופטים אחרים.

ביישנות- למה אנו מתביישים?  ממה אנו מתביישים?

אין לנו ממה להתבייש, הכל מת וקם לתחייה מחדש. אין דבר פרט לאהבה,

מי שמתבייש – מדמיין.

אף אחד לא דן אותנו. ואיך שאתה שופט אחרים כך ישפטו אותך. זו מידה כנגד מידה. וכך אנו מענישים את עצמינו, כי אנו שופטים אחרים.

תמיד חשוב לדון לכף זכות. יש מצבים של בוסר, אין לקטול לגנרי, הרי רק כשהפרי בשל הוא מתוק. לפני כן הוא חמוץ או מר, אז אל תדון משהו שמר לו או מריר.... הוא יבשיל בזמנו ואז יהיה מתוק.

לכל אחד הזמן שלו לגדול להבשיל לתת פירות, להזדקן ולמות.וצריך יראה גדולה לשפוט משהו או לדון אותו. כי זה יכול לקרות גם לנו. כל מצב של חיים יכול לקרות גם לנו וגם נעבור הכל. או שכבר עברנו. מכאן נפעיל את החמלה. ממקום של גם אני הייתי יכול להיות פה או הייתי פה. כולנו היינו פה. ולכן כשאנו מתפללים למען משהו אחר זה בא אלינו ראשון,. ואז יש שיווי צורה וכולנו יחד באהבה. מתי אפשר להתאחד, כשהכל מפורק  עד לפרטים הכי קטנים. יש שקט – ואני ואתה ישות אחת,  והשוני בננו הוא רק במבנה הפיזי.

ההוויה – אנו מתהווים כל הזמן- אנו צינור לה' שמדבר דרכינו, משתמש בכלי הזה שהוא גוף. כמו מפעיל חשמל. ואנו המוליך או ה"נגד", שמוליך את החשמל. כל לילה אנו נטענים מחדש. עד שיש בלות וזקנה..

ולכן.... אין מה לדאוג, הכל מכוון ומה שצריך להיות קורה בהווה.

יכול להיות שדברי עכשיו יקוממו אתכם.... אך

כשאנו רואים מה קורה בדרום- אנו צריכים להתחזק ולהתלכד כי אנו מבינים שאנו כאלה. אנו הזמנו את זה. כדי שלא נגיע למצב כזה, אל לנו לפחד או לשפוט. כי אנו מבינים שזו לא הדרך, וצריך נתיב אחר לעלות עליו. אנו יכולים להתפלל על אדם שעשה טעות שישנה את דרכו, אך בחמלה,. ולהודות לכל מצב רע כי הוא בא להראות לנו היכן אנו שפטנו לפני חצי שנה... לדוגמא.... ותמיד דרוש האיפוק והחמלה כי כולנו אותו הדבר בגופים שונים. שינוי בהתנהגות זו הכפרה...  ויש תמיד הזדמנויות.

נשארת  באופטימית ואתם?    מוזמנים....הכנסו למטה להגיב,

ליה לואיס

Lealewis3@gmail.com

תודה לרב אריק נווה


תגובות למאמר

הוסף תגובה

שם:
אימייל:
נושא התגובה:
תגובה:

תגובות למאמר